|
המקום של הפחד
מאת: שהם ויסמן, מנהלת ומרצה במכללה הישראלית לפנג שואי
פורסם באתר עיתון מעריב, אנרג'י בשנת 2006
הפחד תפס אותי בבוקר יום
א', השעה 10:00 בבוקר, תחנת הרכבת בתל אביב. הוא הגיע בהפתעה ללא שום
אזהרה, עלה מהבטן התחתונה לכיוון הסרעפת ושם הוא התיישב, חוגג לו את
נצחונו ומתריס – נו, מה תעשי עכשיו?
באותו יום עשיתי את דרכי מירושלים לכיוון חיפה בכוונה לתת ייעוץ שתוכנן
מזמן, לא שלא היתה התלבטות אם לצאת מהבית. שהרי רק יום קודם שיחרר
המג'נון מלבנון פגזים בסטלה מאריס, אבל משהו בי לא הסכים לתת לו (לפחד)
להחליט בשבילי,וכך הובלתי את שאר החלקים הלא מפחדים שבי לכיוון
חיפה.אלא שלא יכולתי להמשיך בדרכי, כמובן- בגלל אותו ארוע מצער מאוד של
נפילת הפגזים על מחסן הרכבת בחיפה..
בדרך חזרה ולאחר מכן במהלך כל השבוע ישבנו אני וחברי הטוב-הפחד,ללבן
קצת עניינים. חשבתי על המתנות הנהדרות שקבלתי ממורי היושבים בסין
ובהונג קונג אשר בוודאי לא נתקלים במציאות שלהם בקטיושות מעופפות, אולם
מאחר ומדובר בידע אונברסלי,אשר מיועד לתמוך בנו בני האדם בוודאי ישנם
כמה סודות שיכולים לעזור בשעות מוזרות אלה של קיומנו.
חזרתי לתחושות הגוף שלי וחיפשתי פתרונות – איך ל"הזיז" את ההתרחשות
המשתוללת אצלי בפנים? וראיתי שלמעשה הצורך להרגיע את הפחד קשור בהחלט
לשורש ר.ג.ע. כלומר התשובה נמצאת ברגע. אם אנסה לחוש את ה"כאן ועכשיו"
להיות בפשטות במציאות שלי הרגעית,שהרי אין ממה לחשוש,שום סכנה ממשית לא
מאיימת עלי –בהיותי רחוקה מאזור המלחמה. אני מניחה שגם לגבי אותם אנשים
המתגוררים בצפון,במידה ויושבים במקלטים, שהרי למעשה הפחד-נובע מהעתיד
להתרחש או ממה שהיה ועבר.
ההבנה השניה שהגיע אלי היתה לזוז, להניע את הגוף ולהיות במקום אחר
מאותו מקום בו "תפס" אותי הפחד. ולשאלה-לאן לזוז היה גם מענה.
אסכולת הצורה בפנג שווי מתארת את מיקומו של הבית האידיאלי בסביבה,
תאוריה זו הידוע גם בשם-"מפת החיות" מתארת מה הוא בית מבחינת מיקומו,
וכיצד למקם חפצים בתוך הבית לקבלת הרמוניה מקסימלית .את מיקום הבית
בסביבה קצת קשה לשנות, אולם ניתן בהחלט להתבונן בסידור הפנימי של הבית,
ואפילו (כן, עד כמה שזה ישמע הזוי!) בסידור הממ"ד או המקלט.
קיימות ארבע חיות מיתולוגיות,אשר יש להן קשר גם לכיווני השמים וגם
לחמשת האלמנטים הסיניים.חיות אילה נבחרו כדי לתאר מצב אנרגטי מסויים
אשר נמצא מחוץ למבנה אולם גם בתוכו. זה הוא סידור אשר נחשב "אידיאלי"
וכדאי לשאוף אליו.
הצב השחור-הצפון, גב הבית: האזור שנמצא בגב הבית,מבחינה נופית-מסמל את
יכולת ההגנה על מבנה.הצב בעל השריון הוא חיה עדינה מאוד אשר חיה בתוך
"בית" נוקשה. הסינים מתייחסים לחיה זו אשר חיה שנים רבות (למרות
עדינותה) כסמל לבריאות, אריכות ימים וכבוד. גם הסינים מתייחסים בחשש
לכיוון צפון וגם אצלהם משפטים דומים ל "כי מצפון תפתח הרעה" .האזור
הצפוני בסין היה גם הוא מותקף במשך מאות שנים ע"י פולשים.ולכן הבית
האידיאלי הוא כזה,אשר מוגן בכיוון צפון ,ופתחו פונה אל הדרום. אולם אין
חשש,גם בית שחלקו האחורי נשען על כיוון אחר מכיווני השמים יכול להיות
טוב אלא שרצוי ש"הגב" של יהיה מוגן.אז מה הוא "גב" מוגן?
מדובר בהר פיזי או כל מבנה אחר שממוקם בחלק האחורי של מבנה,רצוי עם
רווח מסויים,כי גם "גב" חונק איננו נחשב רצוי.מבנה חסר צב,כלומר מבנה
שחלקו האחורי חשוף לנוף פתוח או רוחות, נחשב מבנה חלש –אשר אינו תומך
בבריאותם של בני המשפחה. במקרה זה יש להעלות גדר או צמחיה גבוהה כדי
לייצר מעין גב מלאכותי.
ומה בתוך הבית? למעשה אנחנו מחפשים את אותו "צב" בכול מקום בו אנו
יושבים או ישנים.לדוגמא שינה מתחת לחלון,נחשבת בעייתית מאחר ואותו קיר
עליו נשענת המיטה איננו קיר "שלם" כלומר הצב באותה מיטה הוא חלש.במקרה
זה חשוב לסגור את החלון(במידה ויש עוד מקורות לאוויר בחדר..) או לתלות
וילון כך שיווצר גב סימבולי.
כנ"ל לגבי מיקום ספה או ריהוט מרכזי בבית, אף פעם לא נמקם ישיבה באופן
בו הגב חשוף,למקור של תנועה.כלומר תמיד נשב בשולחן העבודה כך שקיימת
תמיכה של קיר מאחורינו.
הפניקס-הצפור האדומה,הדרום,חזית הבית: חיה מיתולוגית זו,אשר נשרפת באש
ונולדת כל פעם מחדש מסמלת את היכולת להתחדש, את השפע והשגשוג של
הכיוון-דרום. האידיאל הינו להפנות את הבית לדרום, כך שיהנה מהשמש,האור
והחום. כשחזית הבית פונה לדרום, מתקיים בצורה מושלמת איזון בין יין
ליאנג,חלקו האחורי של הבית נתמך ע"י הצפון הקריר והחשוך,המאפשר חדרי
שינה שקטים ואילו חדרי האירוח והכניסה פונים לדרום ,ומכניסים אנרגיה
אקטיבית ויאנגית, תחושה של שיא,והזמנה להכנסת אורחים.רצוי שבאזור החזית
גם אים אינה פונה לדרום יהיה מרחב, שטח פנוי שהוא כמעיין מיכל אשר יכול
לאגור צ'י ובכך לשמש "בריכת אנרגיה" או מעיין בלון חמצן של הבית.מושג
חשוב זה נקרא "מינג טאנג" בסינית וניתן לייצר אותו ע"י גינה קטנה בחזית
הבית או הבניין .מבנים ללא "מינג טאנג" כלומר מבנים שאין להם נוף פתוח
בחזית או מרחב פנוי, נחשבים "בתים ללא עתיד" כשחזית הבית חסומה ע"י
מבנה אחר, הבית לא מזמין אפשרויות חדשות, והצ'י בו דליל.
מסיבה זו הישיבה בחדר העבודה ובבית בכלל, היא תמיד עם אפשרות למבט אל
הכניסה. אנשים רבים ממקמים את שולחנות העבודה שלהם עם הפנים
לקיר.כלומר-המינג טאנג שלהם חסום,ולא מזמין גדילה והתפתחות.
הדרקון הירוק- המזרח, הצד השמאלי של הבית: צד זה מתאר את הכוח הרוחני,
הגברי. "דרקון האזורה" גם הוא חיה מיתולוגית אשר מסמלת את המעוף,
ההתפתחות הרוחנית, הבריאות בבית וההמשכיות.חשוב שהצד השמאלי של הבית
יהיה גבוהה מהימני (מבחינה נופית) ובכך החלק הרוחי שהוא מקור החיים
הינו חזק .הצד השמאלי מתאר גם את הכח היאנגי-הגברי.במקרה הפוך בו הצד
הימני הוא הגבוהה,כמו במקרה של בית קומות אשר נמצא בצד הימני של הבית
ומצדו השמאלי מבנה חד קומתי,אנו מתייחסים לבית זה כבית בו האשה "שולטת"
בגבר, במבנה בו לא קיימת תמיכה כלל בצד השמאלי של הבית, וקיים שדה
פתוח-יתכן ולא יהיה נוכח כלל גבר בבית..
הנמר בלבן-המערב, הצד הימני של הבית- בית הספר של הצורה,ממנו מגיעה
תאוריה זו,מתאר את הצד הימני של הבית ,ובבית אשר פונה לדרום זה הוא
כיוון מערב-כאיזור בו שלטת אנרגיית היין. אנרגיה זו הינה חומרית,ומתארת
את כל מה שפיזי. השגים חומריים ואת היכולת שלנו להתקרקע ולהיות
מעשיים.זה הוא הכח של האשה בבית,ורצוי שהוא יהיה באיזון עם האנרגיה של
הדרקון –כלומר רצוי שלבית תהיה תמיכה שווה בשני הכיוונים והוא ישב בתוך
כמעיין כורסה. בחזית,מרחב(הפניקס) מאחור-גב גבוהה של הר או בניין
,ומימין ןמשמאל שני מבנים נוספים,שגובהם שווה פחות או יותר, ותפקידם
לאזן את הבית מבחינת אנרגיות היין והיאנג.הדרקון והנמר הינם מעיין
"הגנות עדינות" משני צידי הבית.
כך שהבית האידיאלי איננו ממוקם בלב שדה פתוח,ואף לא בראש הר.מבנה שנחשב
"בריא" מבחינת פנג שווי ,הינו מבנה מוגן.התנאים אותם אנו מחפשים הינם
כאלה המאפשרים לצ'י לנוח, להיות במקום אחד ללא תנועה-ללא זרימה חזקה
מידי אולם עם מספיק צ'י שיכול להגיע ולהאגר בחזית הבית.
אז לאחר שמצאתי לעצמי מקום עם צב טוב ברכבת,המשכתי בהרהורי על תושבי
הצפון ועל המשמעות של שהות ארוכה במקלטים.
אז מתייחסים למקלט או לממ"ד? גם אם איננו תושבי הצפון ,חשוב להתייחס
לחדר זה בבית בצורה קצת אחרת .אם אין ברירה ועלינו לשהות שעות או ימים
רבים בחלל זה, מומלץ מאוד לגרום לו להיות מקום אנרגטי, שהרי ממ"ד, בגלל
השימוש הרב שנעשה בבניתו בחומרים כמו בטון וברזל ( אשר גורמים לו להיות
"צב" עמיד נגד פגזים..) אינם יוצרים חלל נעים וזורם מה שעלול לגרום
לעייפות ולדכאון, ובכך להגביר עוד יותר את תחושת אי השקט והחרדה..אולם
איך פותרים את "הביצה והתרנגולת" הזו? אז להלן כמה עצות לשיפור הממ"ד:
1. תאורה, תאורה, תאורה. אחת הבעיות הגדולות בממ"ד היא החשיפה המתמדת
לאור נאון. הנאון נחשב לאור הקרוב ביותר לאור יום ,אולם מבחינה אנרגטית
זה הוא אור המכלה כל חלקת "צ'י" טרי בסביבה. הנאון הינו אור מעייף
ומעצבן, והטוב ביותר הוא כלל וכלל לא להשתמש בו. בממ"דים רצוי להוסיף
תאורה אחרת של נורות ליבון רגילות או הלוגן וכן לשלב בין נאון לבן
ונאון צהוב.
2. הקירות- לא בטוח שניתן לעשות זאת בתנאים הקיימים,אולם רצוי לצבוע את
הקירות בכל צבע שאינו לבן ורצויים כל צבעי הפסטל. דבר שהוכח כיעיל
ביותר בממ"דים, (גם אילה בהם אנו משתמשים כחדר רגיל בבית) הוא עיטור
הקירות או קיר אחד בלבד בקו גלי-עולה ויורד או בציור ספירלות. "תיקון"
זה עוזר ב"פתיחה" של האנרגיה מאחר והתחושה ברוב החדרים הנ"ל היא של
אנרגיה סגורה ולא זורמת.קו רציף גלי, ספירלי או בצורה של שמיניות יוצר
ויברציה שונה ומזינה-שווה לנסות ולראות!!
3. להתידד עם הממ"ד- כשמדובר באנרגיות של מבנה,מומלץ לזכור שחלק ניכר
מהמבנה האנרגטי שנוצר קשור גם ברגשות ובמחשבות שאנחנו "מפזרים" בחלל.
לפי הגיון זה ניתן ע"י פעילויות כמו שירה,ריקוד ומשחק "לבנות" אנרגיה
יותר קלילה,ואינני מדברת על הילדים שבשבילם אילו איכויות טבעיות אלא
דווקא על המבוגרים אשר שכחו מכורח הדאגה והלחץ שהגוף לא ממש נהנה
מישיבה סטאטית בתוספת עודף מחשבות..
4. איזור השינה- לפי מפת החיות,האיזור הרגוע ביותר והמומלץ לשינה יהיה
האיזור הרחוק ביותר מהדלת,ועם אפשרות לקיר מוצק באיזור הראש. רצוי לא
לישון מתחת למדפים או באיזור איחסון.במידה והשינה היא במקלט
ציבורי,כדאי מאוד "לחלק" את המקלט לאיזור פעיל(לאכילה,משחק,שיחה וכ'ו)
ולאיזור מנוחה, אשר יופרד ע"י בדים תלויים,סדינים וכ'ו –תחימה זו
מאפשרת פרטיות יחסית, שיכולה להחזיר במשהו את הבטחון והשקט אליו
הורגלנו.
5. השרותים- אים אנחנו במקלט צבורי, הם נושא בעייתי בגלל קרבתם לאיזור
השינה,מה עושים? כמובן לסגור את הדלתות וגם את האסלות במכסה וגם קטורת
יכולה להועיל.
6. חומרים טבעיים-ואפילו עציץ. כל דבר חי, יכול לעזור ביצירת חלל
אנרגטי יותר.רצוי להשתדל מאוד שהחומרים הפיזיים בממ"ד יהיו טבעיים
ונושמים-עץ מלא ( רצוי לא בצבעי שמן), קש, כותנה, פשתן וכד' הינם
החומרים המומלצים.חשוב לזכור שביומיום אנחנו לא שוהים כל כך הרבה שעות
בחדרים מסוג זה,ולכן רצוי לעשות סוג של "גשר" למקום זה.להביא כמה שיותר
חפצים שיש בהם איזשהיא איכות חומרית,ושיש בהם יופי-דווקא למקום זה. אין
צורך לבנות מקדש ולהדליק נרות אלא פשוט "לחקות" כמה שיותר את הסביבה
אליה אנחנו רגילים.לשים מפה יפה על שולחן במקלט, ולהביא פרחים מבחוץ
(בלי להסתכן...) זה לתת תשובה מוחצת לנסראללה.
עם הרהורים אילה הגעתי למחוז חפצי , לאזור המוכר- ריבים של הילדים,
ערמת כלים בכיור, ארוחת ערב, וערמות כביסה, איזה אושר. |
